<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' מצורע</h1>
<h2>דף ז.</h2>
בריך. כך שנו חכמים במשנה ר' אליעזר אומר ד' נשים דיין שעתן. בתולה מעוברת מניקה וזקינה א"ר יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כר"א. ואי זו בתולה כל שלא ראתה דם מימיה ואע"פ נשואה. מעוברת משיודע עוברה. מניקה משתגמול את בנה. נתנה בנה למנקת וגמלתו ומת. ר' מאיר אומר מטמא מעת לעת וחכ"א דיה שעתה. ואיזו זקנה. כל שעברו עליה שלש עונות. ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן. ובמה אמר דיה שעתה ברואה ראייה ראשונה אבל בשניה מטמא מעת לעת. ואם ראתה את השנייה מאונס דיה שעתה.
<h2>דף יג.</h2>
וכל אשה שמרבה בבדיקות משובחת שכך שנינו כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת באנשים תקצץ. ומאי טעם בנשים משובחת ובאנשים תקצץ. נשים שאינן בנות הרגשה [משובחת אנשים שבני הרגשה] הם [תקצץ והקשו] למה הוצרך התנא לשנות רבוי המרבה לבדוק אפילו אינה מרבה תקצץ שהרי בני הרגשה הם. אין באנשים אפילו בלא רבוי נמי תקצץ. וכששנה תנא המרבה לבדוק בשביל נשים שנה. אבל אנשים מאי תקצץ שבא לידי חימום ומוציא ש"ז. ואמרו חכמים כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם. למה זה דומה לנותן אצבע בעין כל זמן שאצבע בעין מדמעת. ושנינו היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה. והקשו חכמים על משנה זו אוחז. והרי שנינו בברייתא כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם. אמר אביי בשאחז באמתו במטלית עבה שאינו בא לידי חימום. רבא אמר אף במטלית רכה כיון שנעקר נעקר שכיון שנתחמם בראשונה והרגש אוחז באמה ובולע את התרומה שאין אנו חוששין שיחזור ויתחמם פעם אחרת בשעתו. ר' אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם. אמרו לו לר"א והלא ניצוצות נתזין לו על רגליו ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו ממזרים א"ל מוטב שיעשו בניו ממזרים ואל יעשה שעה אחת רשע לפני המקום. א"ל ר"א לחכמים אפשר שיעמוד על גבי מקום גבוה וישתין או שישתין (על גבי) בעפר תוחח ואל יעשה שעה אחת רשע לפני המקום. א"ל אין עפר תוחיח ואין מקום גבוה מאי א"ל מוטב שיוציא לעז על בניו ממזרים ואל יעשה שעה אחת רשע לפני המקום אמרו לו וכ"כ למה מפני שש"ז לבטלה שכך אר"י כל המוציא שז"ל ח"מ שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וגו' (בראשית ל"ח) [ר'] יצחק דבי ר' אמי אמר כאלו שופך דמים [שנאמר] הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת הסלעים (ישעיה נ"ז) א"ת שוחטי אלא סוחטי. ר' אשי אמר כאילו עובד ע"ג. נאמר כאן כל עץ רענן ונאמר להלן על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן (דברים י"א) מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז. שמואל ורב יהודה היו עומדין על גבה של בית הכנסת בנהרדעא. א"ל ר"י לשמואל ר' צריך אני להשתין מים. א"ל אחוז באמה והשתין מים לחוץ. והקשו חכמים על שמואל האיך התיר לו לרב יהודה לעשות כן. והרי שנינו כל האוחז באמה ומשתין מים מביא מבול לעולם. ותירצו אביי ואמר עשאוה כבולשת. שכך שנינו בלשת שנכנסה בעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין פנאי לנסך שכיון שפחודים הם אין מנסכין אף כאן ר"י כיון שפחד היה אין מהרהר. ואיזה פחד היה לו לר"י היה לו פחד לילה ופחד רבו ופחד מן השכינה שהיה בבית הכנסת והיה ירא שמים מאוד. שכך היה אומר שמואל אין זה ילוד אשה ולא עוד אלא שנשוי היה. שכך אמר ר"נ אם היה נשוי מותר. ויש שאמר כך הורה לו לסייעי בביצים מלמטה. שכך (שנא) [שנה] אבא בנימין בר חייא מסייעי בביצים מלמטה. ויש שאמרו כך הורה לו מן העטרה ולמטה שכך א"ר אבהו אר"י גבול יש לו מן העטרה ולמטה מותר מן העטרה ולמעלה אסור.
<h2>דף יג:</h2>
א"ר המקשה עצמו בדעת יהא בנדוי. ולמה לא אמר אסור לפי שמגרה בו יצר הרע. ר' אמי אמר נקרא משומד שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו לך עשה כך ולמחר אומר לו עבוד ע"ג ועובד. וא"ר אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אינו נכנס במחיצתו של הקב"ה שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' (תהלים ה') אר"א מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו (ישעיה א') אלו המנאפים [ביד] שכך שנה ר' ישמעאל לא תנאף לא תהא נואף בין ביד בין ברגל. שנו חכמים בתוספתא הגרים והמשחקים בתינוקות מעכבין את המשיח מלבוא. והקשו חכמים בדבר זה. בשלמא גרים כדר' חלבו דאמר ר' חלבו קשים [גרים] לישראל כספחת. אלא משחקין בתינוקות מאי היא א"ת משכב זכור בני סקילה נינהו. וא"ת דרך איברים בני מבול נינהו אלא שנושאין את הקטנות. שכך אמר ר' אסי אין בן דוד בא עד שיכלה כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (שם נ"ז). באנשים תקצץ. שאלו (מפני) [לפני] חכמים קציצה זו בדין או קללה בלבד ת"ש כך שנו חכמים בבריתא ר' טרפון אומר [יד לאמה] תקצץ ידו על טבורו אמרו ישב לו קוץ על כריסו לא יטלנו א"ל לאו. א"ל והלא כרסו נבקעת א"ל מוטב שתבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת נלמד ממנה שכשאמרו חכמים תקצץ בדין אמרו ולא בקללה. והקשו חכמים והרי לא יעשה אלא בטבורו. אלא כך אמר ר' טרפון כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ. ואמרו לו ישב לו קוץ על כרסו לא יטלנו א"ל לאו א"ל והלא כרסו נבקעת א"ל מוטב שתבקע כרסו ואל ירד לבאר שחת.
החרשת והשוטה והסומא ומי שנטרפה דעתה אם יש להם פקחות מתקינות אותן ואוכלות בתרומה. חרשת תבדוק היא לעצמה. שכך שנה ר' חרשת אחת היתה בשכינותינו לא דיה שראתה לעצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה. ותירצו חכמים בריתא במדברת ואינה שומעת. שכך שנינו חרש שדברו בו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר. סומא תבדוק לעצמה ותראה לחברותיה. אר"י בר חנינא סומא אינה משנה. ומי שנטרפה דעתה היא השוטה שנטרפה דעתה מחמת חולי.
<h2>דף יד.</h2>
דרך בנות ישראל משמשת בשני עדים אחד לו ואחד לה. והצנועות מתקנות להן שלישי כדי לתקן את הבית. והקשו חכמים שמא דם מאכולת היא. ותירצו חכמים אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת. בדקה בעד הבדוק לה וטחתה על ירכה ולמחר מצאתה עליו דם. רב אמר טמאה נדה וכן אמר שמואל טמאה נדה וכך הורו בית המדרש טמאה נדה. בדקה בעד שאינה בדוק לה והניחתו בקופסה ולמחר מצאתה עליו דם ר' אמר טמאה משום נדה (בדקה בעד שאינה בדוק לה) ור"ח אמר טמאה משום כתם. א"ל ר"ח אי אתה מודה שצריכה כגריס ועוד. א"ל אבל אף אתה עשיתו כתם. ור' א"ל כשצריכה גריס ועוד להוציאה מדם מאכולת. וכיון שהוציאתה מדם מאכולת ודאי מגופה בא הדם. נלמוד ממנה שמטמאה משום נדה.
<h2>דף טו.</h2>
כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. והבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה. למה הוצרכו לאמר והבאים מן הדרך לפי שהוצרך הדבר לכך. שאלמלי לא שנינו והבאים מן הדרך היינו אומרים אשה זו כ"ז שבעלה עמה טורחת ובודקת בעבור בעלה שהוא עמה. אבל בשאין בעלה עמה נאמר שאינה טורחת ובודקת ותהא טמאה לבעלה עד שתבדק עצמה. לפיכך שנינו והבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה. שאע"פ שאין בעלה עמה טורחת ובודקת. אמר רשב"ל והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה. אמר ר"ה ל"ש אלא שלא הגיע שעת וסתה אבל הגיע שעת וסתה אסורה לשמש.
<h2>דף טז.</h2>
אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה אם בימי עוברה ובימי מניקותה היא ואע"פ שלא בדקה טהורה שכיון שדמיה מסולקין טהורה כמ"ש ר' מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה מפני שהחרדה מסלקת את הדמים. אף כאן כיון שימי עוברה וימי מניקותה הם. הגיע שעת וסתה ולא בדקה מחלוקת רב ושמואל הוא. שרב אמר אם בדקה לבסוף ומצאתה טמאה טמאה. בדקה ומצאתה טהורה טהורה. ושמואל אמר אפילו בדקה ומצאתה טהורה טמאה מפני שאורח בזמנו בא. והקשו חכמים ואמרו רב ושמואל בוסתות חלקו שמר סבר וסתות מן התורה. ומר סבר וסתות מן החכמים. בין רב ובין שמואל סברו שוסתות מן התורה וכאן שבדקה שיעור וסת וכאן לאחר שיעור וסת (של בדיקה). ור"נ בר יצחק אמר לעולם מחלקותם בוסתות מר סבר וסתות מן התורה ומר סבר וסתות מן החכמים. והלכה כר"נ בר יצחק שהוא אחרון והלכה כרב שכך אמרו חכמים הלכה כרב באיסורא וסתות מן החכמים. ואע"פ שלא בדקה בשעת הוסת ולבסוף בדקה ומצאתה דם טמא טמא טהור טהור.
<h2>דף טז:</h2>
בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמש ותשמש או תשמש לאור הנר. ובה"א דיה שני עדים כל הלילה. אמרו ב"ש לב"ה לדבריכם שמא תראה טיפה כחרדל בביאה ראשונה ותחפנו ש"ז בביאה שניה. א"ל ב"ה אף לדבריכם שמא עד שהרוק לתוך הפה נימוק והלך לו. א"ל לפי שאינו דומה נימוק פעם אחת לנימוק שתי פעמים אמר ר' יהושע רואה אני דבריכם ב"ש. אמרו לו תלמידיו רבינו הארכת עלינו. א"ל מוטב שאאריך עליכם בעוה"ז כדי שיאריכו ימיכם בעוה"ב ולא אקצר עליכם בעוה"ז כדי שיקצרו ימיכם לע"ה. אמר ר' זירא מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה. רבא אמר בועל ושונה. שכשאמרו זאת לא אמרו אלא לענין טהרות. אבל לענין בעילה מותרת [אפילו] כשבא מן הדרך עד שתאמר לו טמאה אני. ובמה דברים אמורים בשהניחה בחזקת טהרה אבל הניחה בחזקת טמאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני. אמר ר' אבא א"ר חייא בר אשי א"ר בדקה בעד ואבד אסורה לשמש. השיבו ר' זירא לא אבד העד והיא בתוך הלילה עדיין לא בדקתו אם יש בו דם אם לאו תשמש או לא תשמש. א"ל תשמש אע"פ שלא ראתה עכשיו תשמש עוד אע"פ שלא בדקה. א"ל זו מוכיחה קיים וזו אין מוכיחה קיים. א"ר יוחנן אסור לאדם שישמש מטתו ביום. א"ר המנונא מאי קראה יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר (איוב ג') לילה ניתן להריון ואין יום ניתן להריון ר"ש בן לקיש אמר ובוזה דרכיו ימות (משלי י"ט) ורשב"ל [קרא דר"י] במאי דורש. היה דורש בו כר' חנינא בר פפא שאמר אותו מלאך שממונה על הריון לילה שמו נוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור יהיה או חלש יהיה עשיר או עני חכם או טפש אבל צדיק ורשע לא אמר. כר"ח דאמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת [שמים] שנאמר והלילה אמר הורה גבר [ור"י אמר] א"כ היה לו לכתוב גבר הורה מאי הורה גבר לילה ניתן להריון ואין יום ניתן להריון.
<h2>דף יז.</h2>
אמר ר' חסדא אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר [ויקרא י"ט] ואהבת לרעך כמוך אמר אביי שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אר"ה ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום. אמר רבא אם הוא בית אפל מותר א"ר ואיתימא ר"פ ת"ח מאפיל בטליתו ומותר. והרי שנינו או תשמש לאור הנר אימא או תבדק לאור הנר. השיבו אע"פ המשמש מטתו לאור הנר ה"ז מגונה אימא הבודק מיטתו לאור הנר ה"ז מגונה השיבו של בית מונבז המלך היו עושין שלשה דברים ומזכירין אותו לשבח ואחת מהן משמשין מטותיהן ביום [אימא] בודקין מטותיהן ביום. א"ר שמעון ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני אף איני אוהבן. ואחת מהן המשמש מטתו לפני כל חי. אמר לו ר' יהודה לשמואל אפילו בפני עכברים א"ל [לא] כגון של בית רבי [מ]שמשין מטותיהן לפני עבדיהם ושפחותיהן. ומה דרשו שבו לכם פה עם החמור (בראשית כ"ב) עם הדומין לחמור. אביי מכלה זבובים בשעת תשמיש. סבר אסור לאדם שישמש מטתו בפני כל חי. ר' פפא מכלה אפרוחים.
<h2>דף יז:</h2>
משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה. דם החדר טמא. נמצא בפרוזדור ספיקו טמא לפי שחזקתו בא מן המקור. רמי בר שמואל ור' יצחק בריה דר' יהודה שונים נדה בבית ר' הונא. מצאן רבא בר ר' (חנא) [הונא] יושבין והיו אומרין החדר מבפנים והפרוזדור מבחוץ והעלייה בנויה על גבי שניהן ולול פתוח בעליה לפרוזדור. נמצא מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טהור. בא ואומר לו לאביו ספיקו טמא מן הלול ולפנים אמר' להם. והא חזקתו מן המקור שנינו. א"ל אני כך אמרתי להם מן הלול ולפנים ודאי טמא. מן הלול ולחוץ שספיקו (טהור) [טמא]. לפי שיש לומר שחתה ומן החדר בא. מן הלול ולפנים [נמי] י"ל זרקה ומן העליה בא. אלא אמר אביי אם לאחר חששא אנו הולכין זה וזה ספק הוא. ואם לאחר חזקה אנו הולכין מן הלול ולפנים ודאי טמא ולחוץ ודאי (טמא) [טהור].
<h2>דף יט.</h2>
חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג. בש"א אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי וב"ה מטהרין. היכן מצינו שיש דם טהור באשה. שמא כל דם שיבא ממנה טמא הוא. א"ר חמא בר יוסף אמר ר' אושעי' אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' [בין דם לדם] (דברים י"ד) בין דם טמא לדם טהור. אלא מעתה בין נגע לנגע נגע טמא לנגע טהור. וא"ת שכך הוא וכי יש נגע טהור בעולם. וא"ת כולו הפך לבן טהור הוא האי בהק נקרא. אלא בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים וכולן טמאין. אף כאן בין דם נדה לדם לידה לדם זבה וכולן טמאין. אלא א"ר אבהו א"ק ויראו מואב את המים האדומים כדם (מלכים ב' ג'). מלמד שהדם אדום הוא ולא דבר אחר. אמר ריב"ל (דמים) [דמיה] דמיה הרי כאן ארבעה. וא"ת חמשה דמים שנינו במשנה אינן אלא ארבעה, שהשחור אדום הוא אלא שלקה. וכיון שעיקרו אדום הרי כאן ארבעה.
<h2>דף יט:</h2>
הירוק עקביה בן מהללאל מטמא. ואין לו לעקביה בן מהללאל דמיה ארבעה. אין לו ואם תמצא לומר יש לו לקה ונעשה ירוק. אי זה הוא האדום כדם המכה מאי כדם המכה אר"י א"ש כדם שור שחוט ולא כדם שחיטה. אילו אמר כדם שחיטה היינו אומרים כדם של כולה שחיטה או בסוף שחיטה מלמד שכדם הכאה של סכין.
<h2>דף כב.</h2>
אילו השאלות התלויות. אשה שראתה דם יבש מהו תטמא בו כשהוא לח מעיקרא ונעשה יבש בודאי טמאה היא אלא כשאנו שואלים כשהוא יבש מאי טמאה או טהורה. אחרת מי שראה קרי דרך קיסם מהו מטמא בכך או לא. ואיש כי תצא ממנו ש"ז (ויקרא ט"ו) ולא בקיסם. ולענין השאלות. תא שמע שאל ר' יוסי בר חנינא את ר' אליעזר הרואה דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה (ויקרא ט"ו) אמר הכתוב לח שהוא זב מטמא יבש שאינו זב אינו מטמא. או שמא מקרא זה לפי דרכו נאמר לעולם אפילו יבש מטמא. א"ל כבר שנינו אותה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין. א"ל בלח ונעשה יבש לא שאלתי ביבש מעיקרו שאלתי. א"ל אף זו שנינו אותה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים אם נמחו טמאה א"ל א"כ אפילו לא נמחו תטמא א"ל כיון שלא נמחו בריה בפני עצמה היא. א"ל ויש כמות זה בעולם א"ל הן שכך אמר ר' אלעזר בר ר' צדוק מעשה העלה אבא מטבעון ליבנה. מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים. ואמרו לו אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות אדומות ותטיל למים אם נמחו טמאה. א"ר שמעון ב"ל ובפושרין וכן הלכה. ולענין קיסם ת"ש שאל רבא את רב (חונא) [הונא] הרואה קרי בקיסם מהו ואיש כי תצא ממנו ש"ז (ויקרא ט"ו) אמר רחמנא עד שיצא מבשרו ולא בקיסם. או שמא ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם אמר לו ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם.
<h2>דף נד:</h2>
דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין (אלא) [אבל] הזוב והניעו והרוק וש"ז והנבלה מטמאין לחין [ואין מטמאין יבשין ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחין] ומטמאין יבשין. וכמה היא שיריתן בפושרין מעת לעת. רי"א בשר המת שיבש שאין יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור.
<h2>דף נט:</h2>
וכל אשה שראתה דם מתוך צרכיה. כשהיא מזנקת טהורה בין עומדת ובין יושבת. אבל אם אינה מזנקת טמאה. שכך שנינו האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה. ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. והקשו חכמים אי זה שנוי בין עומדת ליושבת שאמר ר"מ. ותירצו חכמים שכשהיא עומדת יכולין אנו לומר מי רגלים חזרו למקור ובא הדם כשהיא יושבת יכולין אנו לומר מי רגלים חזרו למקור ובא הדם, ואמר שמואל במזנקת. והקשו חכמים עוד במזנקת יכולין אנו לומר עליה. לאחר שכלו המים בא הדם. ואמר ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת על שפת הספל שאילו לאחר שכלו המים בא הדם על שפת הספל היה הדם נמצא. והעמדנוה במזנקת בין עומדת ובין יושבת טהורה כר"י שכך אמרו חכמים אר"י א"ש הלכה כר"י וכן הורה ר' אבא לקלא הלכה כר"י.
<h2>דף ס:</h2>
שלש נשים שהיו ישנים במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות. בדקה אחת מהן ומצאה טמאה היא טמאה ושתיהן טהורות ותולין זו בזו לא היו ראויות לראות רואין אותן כאלו הן ראויות. וכאיצד תולות זו בזו עברה ושאינה עברה תולה עברה בשאינה עברה מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה. זקנה ושאינה זקנה תולה זקינה בשאינה זקינה. בתולה ושאינה בתולה תולה בתולה בשאינה בתולה. היו שתיהן עברות שתיהן מניקות שתיהן זקינות שתיהן בתולות. זו היא ששנינו לא היו ראויות לראות רואים אותן כאילו הן ראויות.
<h2>דף סא.</h2>
שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות. תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות והחיצונה טהורה. תחת החיצונה שתים החיצונות טמאות והפנימית טהורה. אמתי בזמן שעלו דרך מרגלות המטה אבל אם עברו שלשתן דרך עלייה כולן טמאות.
<h2>דף סג.</h2>
כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ואלו הן וסתות מפהקת מעטשת וחוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורות אוחזין אותה וכן כיוצא בהן. כל שתקבענה ג' פעמים ה"ז וסת. וכן כל כיוצא בהן להביא את שראשה כבד עליה ואיבריה כבדין עליה ורותת וגוסה. אלו וסתות של גוף.
<h2>דף סג:</h2>
והזהיר הקב"ה את ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן שנאמר והזהרתם את בני ישראל מטומאתם ולא [וגו'] (ויקרא ט"ו) מכאן א"ר יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. ואמר ר' יוחנן משום ר"ש כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הווין לו בנים כבני אהרן שזכותן מרובה מתים שנאמר והזהרתם את בני ישראל [וגו'] ואחריו מה סמוך לו אחרי מות שני בני אהרן. אמר ר"ח ב"א א"ר יוחנן כל הפורש מן אשתו סמוך לוסתה הווין לו בנים זכרים שנאמר ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור (שם י"א) וסמוך ליה אשה כי תזריע. ר' יהושע ב"ל אמר הווין לו בנים שראוין להוראה שנאמר ולהבדיל ולהורות (שם י') ואר"ח ב"א אר"י כל המבדיל על היין במ"ש הווין לו בנים זכרים שנאמר ולהבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמוך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר.
ובוסתות של ימים אם היתה למודת להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום כ' זה וזה אסורין. פעמים ליום כ' זה וזה אסורין, שלשה פעמים ליום כ' הותר יום ט"ו ונקבעה לה יום כ'. היתה למודת להיות רואה בתחלת הוסת כל טהרות שעשתה בתוך הוסת טמאות, בסוף הוסת כל טהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות. ר' יוסי אומר ימים ושעות וסתות. וכיצד אמר ר' יוסי ימים ושעות וסתות. היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים בשש שעות. הגיע יום עשרים ולא ראתה אסורה לשמש כל שש שעות דברי ר"י ור' יוסי מתיר עד שש שעות וחוששת לשש שעות. עברו שש שעות ולא ראתה אסורה לשמש כל היום דברי ר"י ור' יוסי מתיר מן המנחה ולמעלה. וזה שאמרנו שיפרש מאשתו סמוך לוסתה כמה הוא אמר רבא עונה וכמה עונה או יום או לילה. ולא תאמר עונה יתרה אלא אותה עונה שרגילה לראות בה כיצד כמו ששנינו היתה לימודת להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה. ר' יהודה אומר כל הלילה שלה. והקשו חכמים על ר' יהודה הרי אמר ר"י כל היום שלה. ותירץ (האומר על ר' יהודה) זה שאמר ר' יהודה כל הלילה שלה. בשרגילה לראות בתחלת היום. לפיכך כל הלילה שלה. שהיא מותרת לבעלה כל הלילה הגיע תחלת היום ולא ראתה אסורה כל היום וזה היא עונה האסורה. רגילה לראות בסוף הלילה מבערב אסורה כל הלילה וזו היא עונה האסורה. עברה הלילה ולא ראתה כל היום מותרת וזה הוא שאמר ר"י כל היום. וכן כשרגילה לראות בסוף היום כל היום אסורה וזה היא עונה האסורה. הגיע סוף היום ולא ראתה מותרת כל הלילה. וזה שאמר ר' יהודה כל הלילה שלה. רגילה לראות בתחלת הלילה כל הלילה אסורה וזו היא עונה האסורה. עברה כל הלילה ולא ראתה מותרת כל היום. וזה הוא שאמר ר' יהודה כל היום שלה. והלכה כר' יהודה. היתה למודת להיות רואה יום ט"ו ושינתה ליום כ' זה וזה אסורין. פעמים ליום כ' זה וזה אסורין. שלשה פעמים לימי כ' הותר יום ט"ו וקבעה לה יום עשרים שאין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה ג' פעמים ואינה מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים.
<h2>דף סד.</h2>
היתה למודת להיות רואה יום עשרים ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורים. הגיע יום עשרים ולא ראתה (אסורה) [מותרת] לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום ל'. הגיע יום ל' ולא ראתה הגיע יום עשרים וראתה הותר יום ל' ונאסר יום כ'. מפני שאורח בזמנו בא.
<h2>דף סד:</h2>
נשים בבתולים כגפנים. יש גפן שיינו אדום ויש גפן שיינו שחור. ויש שיינו מרובה ויש שיינו [מועט רי"א] כל גפן יש בו יין ושאין בו יין דורקטי מאי דורקטי [דור] קטוע. שנה ר' חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה. רמ"א כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים.
<h2>דף סה:</h2>
אחרת אמרו חכמים [קידושין פ' ע"א] הוחזקה נדה בשכינותיה כגון שלבשה אותן כלים של ימי נדה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואסורה (כך שנו חכמים במשנה) אשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו. ולענין אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני. ת"ש רב נתארח אצל שמואל לאחר שאכלו ושתו ברכו ברכת המזון ושלח הכוס לאשתו והחזירתו לו וידע שמואל שנדה היא. יש שאמרו שכך סימן היה ביניהם כ"ז שמחזרת לו כוס של ברכה יודע שהיא נדה ויש שאמרו נדה אינה שותה כוס של ברכה כלל. לסוף נכנס שמואל לביתו ומצא אשתו ישנה על מטתה. אמר לה מה זאת אמרה לו אחותך היתה יושבת עמי ובעבור שהיה כוס של ברכה לפיכך לא נתתיהו לה ואני בושתי לשתותו. אמרתי האיך אשתה אני והיא לא תשתה אלא אמרתי מוטב שישתהו הוא והחזרתי לך. חזר שמואל לרב אמר לו אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהיה ביער לחטוב עצים והיו לפניו עצים יבשים מבוקעים והיה מניחן ובוקע את הלחים וחופר עליהם. עובר (אחת) [אחד] עבר. אמר לו אתה שהנחת יבשים מבוקעים ותחפור על הלחים שמא יש לך דבר או סימן באותו מקום ולפיכך אתה חופר עליו אף אתה לאחר שהלכת לביתך לישן חזרת ושאלת שאלה זו. שמא מעשה בא לידך. אמר לו בודאי שכך הוא וכך היה המעשה א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. שנאה ממנו ארבעים פעמים כדי שתקבע בלבו ותתישב דעתו ולא נתישב דעתו ולא עשה מעשה ואע"פ שלא קבלה ולא עשה מעשה אע"פ כן הלכה ואם נתנה אמתלה לדבריה נאמנת.
<h2>דף סו.</h2>
ונדה בזמן הזה יושבת בדמה עד שתפסוק בין יום אחד ובין ימים מרובים ולאחר שתפסוק מונה שבעה נקיים כזבה. שכל הנשים בזה"ז ספק זבות הן. ואמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טיפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.
<h2>דף סו:</h2>
וכשטובלת צריכה לעיין ולבדוק את נפשה יפה שמא דבק בה קיר[א] (או) [היא] שעוה ותהא חציצה בין גופה למים (שכל) [דגלי] המקום בטבילה ורחץ במים את כל בשרו (ויקרא ט"ו) ושנינו [חגיגה י"א ע"א] במים במי מקוה. כל בשרו במים שכל גופו עולה בהם. וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות. מכאן שערו חכמים מי מקוה מ' סאה ובלבד שיהא מים חיים. ואם דולה אותם בדלי או ממלא אותם בכדים פוסל את המקוה. שכך שנינו [תו"כ שמיני] אלו אמר מקוה מים שומעני ימלא בכתף ויעשה מקוה ת"ל אך מעין ובור מקוה מים (ויקרא י"א) מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. ונהר שסכרוהו ויש בו מקום כגון חפירה שיש בה מ' סאה נעשה כמקוה שיש בו ארבעים סאה ומותר לטבול בו. ומקוה שנפלו בו שלשת לוגין מים שאובין פסלוהו. ואם נמשכו המים מן החוץ וירדו למקוה לא נפסל. שכך אמרו חכמים [תמורה י"ב ע"ב] שאובה שהמשיכוה טהורה ומצטרפין למקוה לארבעים סאה. שכך שנינו [שם ע"א] ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאובה מטהרת ברוביה ובהמשכה. ואם נמשכו המים דרך מרזב פסולין. שכך שנו חכמים [ב"ב ס"ה ע"ב] צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה.
וכשהיא סורקת את שערה לא תקשרם לראשי ציציות פעמים שנקשרו על נימה אחת וחוצצת שכך אמר רבה בר בר חנה נימה אחת קשורה חוצצת. וכשטובלת לא תכרוך על שערה שום דבר בעולם כמו ששנינו [שבת נ"ז ע"א] ולא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא תטבול בהם עד שתרפם. וחוטי שער אין חוצצין. אמר מרי בר מר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי (חמין) חמה לפי שמים קרים מסרכין את השער ואין נכנסין בהם מים.
וכשטובלת צריכה לבדוק את נפשה בקמטין שכך אמר רבא צריכה שתהא מדיחה קמטיה. השיבו חכמים לרבא בית הקמטים ובית הסתרים אין צריכין לבוא בהן מים. אמרו לו ביאת מים אין צריכין. מקום הראוי לבוא בו מים צריכין כדרבי זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. וצריכה לעיינה מן (החוט) [הטיט] שכך אמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל. וכשתעלה מן הטבילה חייבת לברך ברוך אתה ה' א' מ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה.
<h2>דף סז:</h2>
ויום שביעי לערב טובלת ומותרת לבעלה. ואם טבלה ביום השביעי לא עלתה לה טבילה. שכך שנינו [פסחים צ' ע"ב] כל חייבי טבילות טבילתן ביום. נדה ויולדת טבילתן בלילה. מנין (שכך שנינו מנין) שאין טובלת נדה מבעוד יום, שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה (ויקרא ט"ו). תהא (כל בזיבתה [בנדתה] כל שבעה, ויולדת הוקשה לנדה [שנאמר] כימי נדת דותה תטמא (שם י"ב) ואפילו טובלת בשמיני לא תטבול אלא בלילה מפני (סדר) [סרך] בתה. ואם יש שם אונס טובלת ביום השמיני כמו שהתקין רב אידי בר אבין בנרש לטבול ביום השמיני משום אונס גנבין. ר"א בר יעקב בפומבדיתא משום אריות. רב יהודה בפוניא משום צנה. רבא במחוזא משום שערי המדינה.
<h2>דף סח.</h2>
וצריכה שתחוף ראשה ולסרוק במסרקת סמוך לטבילתה שכך שלח רבין באיגרת שלו אשה לא תחוף בע"ש ותטבול למוצאי שבת. ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. וצריכה שתהא חפיפה סמוך לטבילה אבל אם צריכה לטבול בין הערבים [ע"ש] שאינה יכולה לסרוק במסרוקת בשביל השיער. חופפת ביום וטובלת בלילה. ואפילו חמישי וע"ש שני ימים טובים [דאי] אפשר לה לחוף. וזמן טבילה בליל שבת חופפת (מרביעי) ברביעי בשבת. וטובלת בליל שבת לפי שטבילה בזמנה מצוה. שכך אמרו חכמים אשה חופפת ביום וטובלת בלילה. ואשה לא תחוף אלא בלילה ולא תטבול אלא בלילה. וקשיא הלכה זו על הלכה זו. ותירצו חכמים אינו קושיא. זו שאמרנו אשה לא תחוף אלא בלילה ולא תטבול אלא בלילה בשאפשר וזו שאמרו אשה חופפת ביום וטובלת בלילה בשאי אפשר.
<h2>דף ע:</h2>
ר' בנימין בן יפת אמר רבי אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הווין לו בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא י"א) וסמיך ליה אשה כי תזריע ושנינו בתוספתא [נדה ס"ט ע"ב] שנים עשר דבר שאלו אנשי אלאסכנדריא את ר' יהושע בן חנניה שלשה דברי חכמה ושלשה דברי הגדה ושלשה דברי בורות ושלשה דברי דרך אדם. שלשה דברי חכמה בת משולחת מה היא לכהונה ק"ו מאלמנה ומה אלמנה שאין אסורה שוה בכל בתה פגום, זו שאסורה שוה בכל אינו דין שיהא בניה פגום או דילמא היא תועבה ואין בניה תועבין. א"ל היא תועבה ואין בניה תועבי' וכו' ובשלשה של דרך ארץ אמרו מה יעשה אדם ויהיה לו בנים ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת ביאה. הרבה עשו ולא הועילו יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן (תהלים קכ"ז) מאי שכר פרי הבטן. א"ר חמא בר חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן הקב"ה נותן להם שכר פרי הבטן.
